מיכל, הרוח מחריש,
עוד נח הערב בהרים.
נלכה, בתי, אל החריש,
אל הנירים האפורים.
ילדה, הרוח התעורר,
התכיריהו? - ילד סתיו!
חבקי ידי, נרוץ מהר
להיסתר מצליפותיו.
את הוילון הרם נרים,
קצת נתעצב, אך לא נפחד!
בחוץ מתים הפרפרים...
"לא ישאר כבר אף אחד?"
ילדה, הרוח התעורר,
התכיריהו? - ילד סתיו!
חבקי ידי, נרוץ מהר
להיסתר מצליפותיו.
אל תעצבי לך, אין דבר,
הסתיו איננו ילד רע.
הוא אך עצוב, וכל פרפר
השב ישיב בחזרה.
ילדה, הרוח התעורר,
התכיריהו? - ילד סתיו!
חבקי ידי, נרוץ מהר
להיסתר מצליפותיו.
השב ישיב במתנה
כל כנפיפי-הפרפרים,
אז שוב נלך, מיכל קטנה,
אל הנירים האפורים.
ילדה, הרוח התעורר,
התכיריהו? - ילד סתיו!
חבקי ידי, נרוץ מהר
להיסתר מצליפותיו.
