תלויה באוויר

ואומרים לה מה שרואים משם, לא רואים מכאן תלויה באוויר רוקדת כמו בובה לצליל מכוון בסוף כל יום היא לבדה הזמן עובר כבר לא ילדה והיא מודה איך החיים שלה בכלל לא בעדה אמרה שלום ולא תודה והתפטרה מהעבודה לקחה לה תיק קטן ארזה את התקוות במזוודה כי בספרים שהיא קוראת היו לה כמה גיבורות שלא פחדו לרוץ גם כשהשביל היה מלא בורות והעולם נותן לה קרב קשה אבל היא תנצח כי לומדים לפרוץ דלתות כשלא נותנים לך מפתח ובנתיים מצב ביניים אין שום דבר בטוח פורשת מפרשים היא מחכה לרוח אין לה זמן לנוח וזה ככה כבר שנים ואומרים לה מה שרואים משם, לא רואים מכאן תלויה באוויר רוקדת כמו בובה לצליל מכוון הם אומרים אווהוו, אווהוו כל הדרכים הן מובילות אותה רחוק אך לאט כל החיים עוברים מולה כמו סרט כשהיא מסתכלת דרך החלון של הרכבת מרוכזת רק בעצמה אישה קטנה עולם גדול, אז מה היא יודעת שההצלחה תבוא עם הזמן לא להשבר, לברוח לא להשאר, לשכוח לא להזכר, לומדים לשחות אם לא רוצים לטבוע והעולם מפנה לה את הגב אבל היא תתגבר כשהחיים עוצרים צריך ללמוד לרוץ יותר מהר ובנתיים מצב ביניים אין שום דבר בטוח פורשת מפרשים היא מחכה לרוח אין לה זמן לנוח וזה ככה כבר שנים ואומרים לה מה שרואים משם לא רואים מכאן תלויה באוויר רוקדת כמו בובה לצליל מכוון הם אומרים אוווהוו, אוווהוו כל הדרכים הן מובילות אותה רחוק אך לאט היא כבר לא נשברת יהיה מה שיהיה חושבת לעצמה עוד שניה עוברת רגליים נעוצות עמוק באדמה ואומרים לה מה שרואים משם לא רואים מכאן תלויה באוויר רוקדת כמו בובה לצליל מכוון הם אומרים אוווהוו, אוווהוו ואומרים לה מה שרואים משם לא רואים מכאן תלויה באוויר רוקדת כמו בובה לצליל מכוון הם אומרים אוווהוו, אוווהוו כל הדרכים, הן מובילות אותה רחוק אך לאט אוווהוו, אוווהוו