שיר העמק

הדם הסמיך שחלחל בין רגבי אדמה יבשים וסדוקים מקיז את עצמו לשדה נוריות מהבהב בחמסין אבק השריפה מדשן את עצי ההדר בפרדס המשחיר הים שהבטיח לספוג את הכל הוא רק שטח הפקר הוא רק הד שחוזר קו של אופק מחוויר במת הבטון המצופה מבריקה ולבנה כבדה ודוממת ומי הוא האיש חפץ החיים סבתא שרה לעמק הקול הדקיק מתפזר באויר ומרקיד שורות שיבולים בראש שלי כבר מתקרבות ובאות שורות חיילים ואיך שהייתי מתמסר איך שהייתי מתמסר אבל ראיתי את הגדר אני לא יכול להישען, אני לא יכול להישאר באה מנוחה ליגע ויש קול שני וסבתא אומרת מכל מלחמה הוא אסף ושמר אבן צור למזכרת גבעת הורדים היפה מרובדת שכבות של מבנים הרוסים הטקס נגמר כשנמתח בשמיים סילון מטוסים ואיך שהייתי מתמסר איך שהייתי מתמסר אבל בשער יש שומר אני לא יכול להישען, אני לא יכול להישאר איך שהייתי מתמסר אבל ראיתי את הגדר אני לא יכול להישען, אני לא יכול להישאר