מזל שנעלמת

אני כבר לא כותב שירים כי ג'ף כבר לא רודף אותי

אין לי כאב בכלל בגוף כי ג'ף כבר לא אוכל מבפנים

עכשיו כיף והכל נעים פעם בשפע היו שדים

אבל פתאום אני ריק

המכשולים שלי מעוטים ואנשים כבר לא נחותים

אני כבר לא להוט בשנאה למיעוטים

ובכלל לא חצוף להפך אני מקשיב

גם אם אני כלל לא מסכים

כי אני מכבד

יש לי כבוד מינימלי

שקט לפעמים מוותר על לתופף על כל דבר כי אני איש נורמלי

היום חיי בתוך סולם אפילו שרגיל לכרומטי

אני כבר לא יכול לנגן על איזה תוו שבא לי

אבל זה בסדר כי כשאתה חלק מהעדר

אתה לא באמת צריך סיבה לחשוב אחרת

פשוט עומד בצפיות מבלי לשאול שאלות

גם בלי לגרום לצרות פשוט לסתום בגדול

וגם טיפה פחות ריטמי זה לא שזה מזיז לי

משתיק תמחשבות שלי ברילז כי

טיקטוק זה כבר לא מתאים לי

ההומר שם הוא פשוט דבילי

זה פחות אפילינג אל הסטייל שאני חיי בו

החיים שלי היו או טרול או שפשוט אסע מפה

עכשיו אני נשאר ומאושר גם בלי סיבה לחיות

כי גם כשרע לי טוב והסביבה שלי חיה ככה אני רק נכנע לרוב

זה לא נכון, אני מתגעגע