עטור מצחך

עטור מצחך זהב שחור

אינני זוכר אם כתבו כך בשיר

מצחך מתחרז עם עיניים ואור

אינני זוכר אם חרזו כך בשיר

אך למי שתהיי חייו מלאי שיר

חלוקך הוורוד צמרירי ורך

את בו מתעטפת תמיד לעת ליל

לא הייתי רוצה להיות לך אח

לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך

ורואה חלומות עגומים של קדושה

ולמולו את אישה

את, אוהבת להיות עצובה ושותקת

להקשיב לסיפור על קרוב, על רחוק

ואני, שלא פעם אביט בך בשקט

אין קול ודברים

שוכח הכול על אודות אחרים

שוכנת, נפשי בין כותלי ביתך

ושבויה) ושבויה בין כתלייך)

ממני נפרדת

עת אני בגופי נפרד ממך

פרוש חלומי כמרבד לרגלייך

צעדי אהובה על פרחיו פסיעותייך

לבשי חלוקך הוורוד לעת ליל

עוד מעט ואבוא אלייך

(ואני) ואני (ואני)

עטור מצחך זהב שחור

יקרב אל שפתיי כחרוז אל שיר

אז אלחש באוזנייך עד בוקר, עד אור כשיכור

עטור מצחך זהב שחור

עטור מצחך זהב שחור

אינני זוכר אם כתבו כך בשיר

מצחך מתחרז עם עיניים ואור

אינני זוכר אם חרזו כך בשיר

אך למי שתהיי חייו מלאי שיר