שיר הדרקון-גרסת סיפור (feat. יוסי מרשק)

לאחר צעידה ארוכה בחושך, הִגיעו לדלת ברזל כבדה. להפתעתם היא נפתחה בקלות. הם נכנסו לאולם גדול ולא האמינו למראה עיניהם. האולם היה מסודר כספרייה, על המדפים נערמו אלפי חבילות שוקולד מכל המינים והסוגים. היו שם, זה לצד זה, דמויות שוקולד חביבות, כדורי שוקולד עטופים בסוכריות, מיני עוגות ועוגיות, שוקולד בקופסאות, בִּשְׁפוֹפָרוֹת, בַּאֲרִיזוֹת קטנות וגדולות, שוקולד עטוף בִּסרטים צבעוניים, פְּרָלִינִים, עדשים, נשיקות, חטיפים, שוקולדים מרירים, לבנים, קטנים וגדולים. כמה צבעים, כמה ניחוחות, כמה טעמים! מעולם לא ראו מחזה כזה. הילדים פרצו בְּשַׁאֲגוֹת שמחה והתחבקו. עכשיו יוכלו להציל את ממלכת הכול ייתכן וגם את ארץ היְצורים. לפתע נשמע רעש אדיר מצדו השני של האולם, וַאֲלוּמַת אש רושפת נראתה בקצהו. הילדים נמלטו בִּמְהִירוּת למערה וסגרו את הדלת אחריהם. היה זה הדרקון! הוא היה גדול, ירוק ומפחיד. אבל האם עיניו עצובות? ואם יש לו כל כך הרבה שוקולד, מדוע בעצם הוא זקוק למשלוחי השוקולד של הכול ייתכן וארץ הייצורים ? לפתע, בעודם תוהים, נשמע קול שירה מהאולם. הקול היה נעים והילדים הקשיבו בעניין מעבר לדלת. מי שר שם?