עצור או שאני יורה (רפריזה)

רמה:

אמא שלי תמיד אמרה שמי שמשקיע בערב שבת, יקצור בשבת. שאני צריכה לעשות את מיטב יכולתי. אז אחרי שזכיתי ב"מתנדבת השנה, קטגוריית הנוער" בעיתון השיקמה של חולון-אזור, התגייסתי לתפארת מדינת ישראל. רציתי לתרום, רציתי להיות על מגש הכסף, להגיע לדרגה הכי גבוהה שאישה יכולה להגיע אליה כמו דוברת צה"ל תת אלוף רות ירון, או לפחות כמו הסגנית שלה אלוף משנה מירי רגב.

אבל מהר מאוד הבנתי שצה"ל זאת מועדון גברי סגור ושהדרך היחידה להכנס אליו, היא להפנים את הקודים ה"נכונים". ועשיתי את זה. הייתי יותר מערכתית ממערכתית, יותר אחלה גבר מאחלה גבר. אבל כשהייתי סמכותית עם הבנות שלי, במקום לקרוא לי "קשוחה", קראו לי "כלבה". אני לא יודעת מה יותר נורא. שככה קראו לי הקצינים האחרים מאחורי הגב, או הבנות שלי. הבנות שאני עשיתי הכל כדי שהן יבינו שהן יכולות להגיע רחוק, אפילו שהן בסך הכל רק בנות.

איך לא הפנמתי,

שככה נפלתי

לתבנית הגברית, לתוכנית הזדונית.

כמה טעיתי,

שככה ניסיתי,

לשבור בשבילן את גג הזכוכית.

אני עכשיו מתקפלת

לא קצינה, לא חיילת

וויתרתם על רמה, וויתרתם עליי,

הפסדתם אותי!